סמרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פריצה לבית מרקחת שבבעלות התובע מכוח פוליסת ביטוח שבה היה מבוטח בית המרקחת.

הרקע העובדתי

התובע הינו בעליו של בית מרקחת בחיפה. הנתבעת ביטחה את בית המרקחת בפוליסת ביטוח מסוג "מטריה בתי עסק", שבה בוטח בית המרקחת בין היתר מפני נזקי פריצה (להלן: "הפוליסה").

לטענת התובע, בליל יום שישי 20.2.09 בסמוך לשעה 23:00 ארעה פריצה לבית המרקחת, שבמהלכה נגנבו ממנו פריטים שונים ונגרם נזק לרכוש (להלן: "הפריצה").

בית המרקחת מוגן בחזיתו בשני תריסי גלילה חיצוניים, שכל אחד מהם ננעל בשני מנעולי תליה. לתריסים תיבת נעילה שבה מפסק חשמלי להורדת התריסים ולהעלאתם (להלן: "תיבת הנעילה") הננעלת במנעול תליה. בצד השמאלי של חזית בית המרקחת דלת עם מסגרת אלומיניום וויטרינת זכוכית המחולקת לשני חלקים, שכל אחד מהם זכוכית כפולה (להלן: "דלת הכניסה"). דלת הכניסה נעולה למשקוף אלומיניום באמצעות שני בריחים. בחזית הדלת מחובר סורג ברזל המקובע לדלת באמצעות כ-15 ברגי קדיחה. בבית המרקחת מותקנת מערכת אזעקה לגילוי פריצה המחוברת לשתי חברות שמירה וסיור.

מגרסת התובע ומן הממצאים במקום עולה כי הפריצה בוצעה באופן הבא: חיתוך אנקול המנעול הנועל את תיבת הנעילה; חיתוך אנקולי שני מנעולי התליה של תריס הגלילה השמאלי; הרמת תריס הגלילה; עקירת הסורג המחובר לדלת הכניסה; פירוק מסגרת האלומיניום של החלון התחתון בדלת הכניסה והוצאת הזכוכית מחלק זה; כניסה דרך החלק התחתון של דלת הכניסה.

התובע פנה לנתבעת בתביעה לקבלת פיצוי בגין נזקיו בהתאם לפוליסה, ואולם הנתבעת דחתה את תביעתו.

גדר המחלוקת

הנתבעת מעלה מספר נימוקים לטענתה כי אין היא חבה לפצות את התובע בהתאם לפוליסה, ולחילופין כי היא חבה בתשלום פיצויים מופחתים:

הפריצה בוימה ולחילופין מסר לה התובע מידע כוזב ביחס לנזקיו.

התובע לא נקט אמצעים להקלת הסיכון.

גובה הנזק הנטען על ידי התובע הינו מופרז.

התובע מכחיש טענות אלה של הנתבעת, וטוען כי עמד בנטל ההוכחה, ככל שזה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו; ומנגד לא עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה בנושאים שבהם מוטל עליה נטל זה לפי הדין.

דיון והכרעה

א. טענת ביום הפריצה

התובע טוען, כי יש לדחות על הסף את טענת הביום, הואיל ולא נכללה במכתב הנתבעת אליו מיום 10.6.09 (נספח ח' לת/3), שבו הודיעה לו על דחית התביעה (להלן: "מכתב הדחיה"). ואולם מעיון במכתב הדחיה עולה, כי בסעיפים 2 ו-6 למכתב מציינת הנתבעת כנימוק לדחיית התביעה כי "לא הוכח קרות מקרה ביטוח כנטען". טענת הביום באה בגדרו של נימוק זה, שכן אם אמנם מדובר בפריצה מבוימת, דהיינו בפריצה שהתובע היה שותף לה, ולא באירוע אמיתי, הרי שאין מדובר במקרה ביטוח המזכה את התובע בתגמולי ביטוח. על כן דין טענה זו להידחות.

מכאן אעבור לדון בטענת הביום לגופה.

נטל ההוכחה:

בנושא נטל ההוכחה בתביעות על פי פוליסות ביטוח הפנו שני הצדדים להלכה שנפסקה בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (5.10.06) (להלן: "עניין המגן"). באותו עניין נפסק, כי הנטל להוכיח כי ארע מקרה ביטוח הנופל לגדרם של תנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על המבוטח, ואילו הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח נגרם במכוון על ידי המבוטח מוטל על המבטח. בפסיקה קודמת המאוזכרת בפסק הדין נקבע, כי מידת ההוכחה הנדרשת מחברת הביטוח, שמשמעות טענתה הינה כי המבוטח עבר עבירה פלילית, הינה מוגברת, ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת החומרה של טענותיו. לכן כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר (סעיף 33 לפסק הדין). דברים אלה סויגו בעניין המגן, ונקבע כי: